המחבר: שמואל קרמרמן
מעשה הבריאה מתרחש, מבחינת הבורא, לפי הגישה של "רצה ונתהווה" שאינה מבחינה בין רצונו של הבורא לבין הגשמת הרצון וקבלת התוצאה. לעומת זאת, מבחינת הנבראים אירוע הבריאה אינו מתגלה כמקשה אחת ובאופן מיידי אלא מתבצע באופן תהליכי ובאמצעות שלבים מורכבים שנובעים זה מזה באופן מסובך, כפי שמתואר בפרטות רבה בחוכמת הקבלה. הסיבה לפירוק תהליך הבריאה לשלבים ולתהליכים הינה כדי שיהא הסיפק בידי הנבראים להבחין בפרטים של התחוללות הבריאה להבין מתוכם, על הגדולה, החוכמה והייחודיות שעומדות מאחורי מעשה הבריאה, להגיע מתוך כך למודעות רבה יותר לגבי הבורא ולהיות מסוגלים להודות לשבח, ולברך על מעשיו ונפלאותיו.
מהטיעון שמעשי הבריאה התבצעו לפי שלבים והתהליכים, ניתן להקיש, שלכאורה הבורא "אימץ" את מנהגו של האדם לבצע דברים באופן תהליכי שמפריד בין שלבי הרעיון, התכנון והביצוע. גישה זו תומכת באמונה, כי הבורא מאמץ את דרכי חשיבתו ופעולתו של הנברא מכיוון שברצונו לחזק את יחסי הגומלין שבינו לבין הנבראים ולעשותם כמעיין "שותפים" למעשי הבריאה הן כצופים בתוצאות מעשיו וכלומדים על נפלאות הבריאה והן כמי שמוטל עליהם, כוונה תחילה, לתקן את הליקויים שמתלווים לבריאה.
בהבנה זו טמון עיקרון חשוב המכונה "עיקרון ההדרגה" שאומר, שכל אירוע שקורה בעולמנו מתרחש בהדרגה ובצורה של "תהליך" שיש בו התחלה, התקדמות והגעה אל סיום או תכלית התהליך. עקרון זה חל לא רק על העולם הגשמי, שבו מתחוללים תהליכים שמגיעים לידי תכליתם אלא גם בעולמות רוחניים שמעבירים מתוכם הוראות לקיום התהליכים בעולמנו הגשמי ובנוסף גם מושפעים מתהליכים, לטוב ולרע, שקורים בעולמנו הגשמי ומוקרנים בחזרה אל העולמות הרוחניים הגבוהים.
עיקרון ההדרגה" כולל את ההתייחסות אל שני גורמים מרכזיים החשובים להבנת המציאות בעולמנו הגשמי גורם הסיבתיות וגורם הזמן. הסיבתיות מתוארת כשרשרת ארוכה ומפותלת של חוליות המקושרות ביניהן במובן של סיבה ותוצאה. כל חוליה בשרשרת הינה מצד אחד הסיבה לקורה בחוליה הבאה ולעומת זאת הינה התוצאה של הסיבה שנקבעת בחוליה הקודמת לה. תפיסה זו של סיבה ותוצאה מתוארת בקבלה במונחים של "עילה ועלול" עילה היא החוליה העליונה יותר, הסיבה, שממנה נגזרת התוצאה שהיא העלול. מבחינתה של חוכמת הקבלה, ככל שעולמות הבריאה נעלים יותר, כך המידע אודות הסיבות להתרחשות הינן מורכבות יותר ונסתרות. לעומת זאת, ככל שיורדים בסולם המדרג של העולמות, לכיוון של עולמנו הגשמי, כך המידע לגבי הסיבות והתוצאות שמתגלות מתוכן קטן יותר ופחות מדויק. מכאן שישנה הדרגה בידע של המתחולל בעולמנו הגשמי. התובנה מכך היא, שמי שמנסה להבין את הסיבות האמיתיות למתחולל בעולם הגשמי - לטוב או לרע - אינו יכול לעשות זאת עקב חוסר היכולת לטפס במעלה העולמות הרוחניים העליונים על מנת להגיע אל חקר האמת לאמיתה. על כן אין מי שיכול לענות תשובות מלאות או להבטיח ולו באופן חלקי את נכונות התשובה לגבי שאלות רבות המטרידות אותנו באשר לאירועים טרגיים שמאפיינים את ההיסטוריה המורכבת של עם ישראל לאורך הדורות.
גורם הזמן שמתגלה מתוך עקרון ההדרגה מקושר היטב אל גורם הסיבתיות. זאת בהיבט של מוקדם ומאוחר, שכן לפי התפיסה ההגיונית המקובלת, הסיבה תמיד קודמת לתוצאה. והתוצאה הינה נגזרת של סיבתה ומורה עליה. הגם שניתן להתווכח על מהות הקשר שבין הסיבה לתוצאה, ברור שהקישור ביניהן מביא להכרה במושג הזמן לפי "קודם" ו-"מאוחר" או באופן הדקדוקי, עבר, הווה, עתיד. מה שמסביר הינו הקודם. מה שמוסבר הינו המאוחר יותר. כל זאת בתנאי ובמסגרת של קיום הבריאה. לגביה עילת העילות או הדבר הקודם ביותר הינו אור האינסוף ברוך הוא שמוציא לפועל את רצון הבורא. אולם, באור האינסוף אין מושג הזמן תופס כלל ועיקר שכן הכל מצוי בו באחידות מלאה, הסיבות והתוצאות ולא ניתן להבחין בן או להבחין ביניהן. מכאן שתהליך הבריאה יוצר מצב של "סדר" בין הסיבות לתוצאות ומנחיל אותו בעולמות הבריאה בדרך של הדרגה והשתלשלות עד לעולמנו הגשמי.
קיום "התהליך" כנובע מעקרון ההדרגה מצביע על עניין חשוב ביותר שהוא "יכולת הבחירה" שיש לאדם בכל שלב בתוך התהליך לגבי הקביעות כיצד, איך, מתי ומה יקרה בו. יותר מכך, אם לאדם יש רצון בהגברת השפעתו ומעורבותו על התהליך, הוא יכול להגדיל את "יכולת הבחירה" בכך שיוסיף עוד "צמתי- החלטה" - באמצעות חלוקה של כל שלב לשלבים נפרדים או ע"י הרחבה של כל שלב בתהליך לתת-שלבים - שבם הוא צריך לקבוע, כיצד התהליך יתנהל הלאה ומהן הסיבות לפנות לכיוון כזה או אחר בתהליך על מנת להגיע לתוצאות או ליעדים שאליהם הוא מעוניין להגיע.
מכאן ניתן להבין כי ב-"עיקרון ההדרגה" צפונה חוכמה רבה שיש בה ללמד אותנו, בסיכומו של דבר, כיצד להבחין בין "מועיל" לבין "חסר-תועלת", בין "כדאי" לבין "חסר כדאיות", בין "עיקר" לבין "טפל", ובאופן שכזה להורות לנו כיצד לכלכל את מעשינו ולחלק את המשאבים העומדים לרשותנו על מנת להגשים את הרעיון הראשוני ולהביאו לידי גמר.
הלימוד של מבנה התהליך, תכונותיו הגלויות והחבויות, והשפעתו על הקורה עימנו מביא לתרומה חשובה גם לגבי ההבחנה המוסרית אתית שבין "הטוב" לבין "הרע" שדרכה אמור האדם להביא לידי תיקון נשמתו כמו גם לידי תיקון ולאפשר לו , לפי הכתוב בתורה, להגיע לחיים טובים עלי אדמות ובעולם הבא.
הנה כי כן, החשיבות האדירה שיש ל-"עיקרון ההדרגה", כפי שבא לביטוי בבריאת העולמות, בקישור שביניהם דרך גורמי הסיבתיות, בהנחלת מושגי הסיבתיות והזמן בעולמנו הגשמי ובהשלכה שבו על יכולת ההבנה של האדם לגבי הבריאה כמו גם בהפעלת זכות הבחירה לגבי עיצוב דרכו ואמונתו במהלך חייו.
כל "תהליך" שהאדם משתתף בו , כהוגה רעיון, כמתכנן, כמנהל, כמבצע, כמבקר או כצופה מן הצד, בנוי מאוסף של "הצלחות וכשלונות" שמתבטאים את מידת מעורבותו או מאמציו של האדם בו על מנת להגיע להישגים. חשוב מאד להבין, כי ההצלחה או הכישלון אינם מופיעים רק בסיומו של התהליך, אלא מתגלים ומשפיעים על המתרחש גם בתוך כל אחד מהשלבים השונים שמאפיינים את התהליך. עקרון ההדרגה מורה, כי מן התבונה היא לזהות את התנודות, העליות והמורדות, ההתקדמות או הנסיגה שלאורך כל קטע בתוך הדרך להגשמה, ולקבל כמוסכמה, שאלו הם חלקים או מרכיבים בלתי נפרדים מתוך התהליך כולו. יש להבחין בין אירועי הצלחה או כישלון בתוך מקטעי התהליך לבין זיהוי המגמה בתהליך כולו שמסוגלת להצביע ולהורות על כיוון ההתקדמות בדרך להגעה אל היעד. זיהוי, הבנה, איתור השלבים בתהליך, מודעות אל ההצלחה או הכישלון שבדרך, כל אלו מהווים דוגמאות ליישום בפועל של עקרון ההדרגה ומוכיחים, כי כל דבר שקורה בעולמנו מורכב מחוליות רבות של עניינים, חלקם נסתרים וחלקם גלויים, מהם שמובנים לנו ישירות ומהם שניתן להבין בדיעבד, אך אלו הם אבני היסוד שבונים את תפיסת המציאות שבעולמנו ושקובעים את השתלשלות אירועי הבריאה מתחילתה ועד לסיומה.
